בסוף הרמתי את הכפפה...

המון פעמים שאלו אותי אם אני עושה סדנאות של פיסול בנייר.

התשובה המיידית שלי היתה לא.

הסיבה האוביקטיבית היתה כי עיסת נייר זאת אמנות תהליכית שדורשת ייבוש בין השלבים.

הסיבה הסובייקטיבית היתה חששות שלי- אני לא... ומה אם.. ואיך....

נכון, אני כבר יוצרת שנים. נכון כבר הנחיתי, עמדתי מול קהל, יש לי תעודת הוראה ומעל שלושה עשורים של ניסיון. ובכל זאת.

אחרי כמה וכמה פעמים ששאלו וביקשו, החלטתי שהגיע הזמן.

גיבשתי קונספט למפגש חד פעמי שיאפשר לצאת עם תוצר. אמנם רטוב, אבל בהחלט גמור וצבעוני.

את החששות הסובייקטיביים פוררתי ועדיין מפוררת לאט לאט.

עכשיו כששואלים אותי אם אני עושה סדנאות, אני כבר לא מפנה לקולגות שלי, אלא עונה שכן, ובשמחה רבה. הסרטון מסדנא שעשיתי לחברות.