דברו אלי בקשתות

מאז ומתמיד אהבתי קשתות.

אולי זה התחיל כשקראתי את "פוליאנה" ואיך היא ניסתה לשמח את מר פנדלטון עם ריצודי הקשתות מהמנסרות שתלתה. כנראה שבזכותה יש לי קריסטלים בבית ובכל פעם שהקשתות מרקדות לי אני צוהלת כמו ילדה.

מה שבטוח זה שאהבת קשתות משותפת לרוב הילדים ואני כנראה שימרתי את התכונה הילדית הזאת (אחלה תכונה לגננת!)

עוד זוכרת את הקשת המדהימה שנפרשה לעינינו בירידה מג'בל מוסא בסיני אי שם בסוף שנות ה-70,

את הקשת שראיתי עם הילדים על המצדה (לא בטוח שהם זוכרים). את ה Rainbow Point ב Bryce Canyon בארה"ב שנקרא כך על שום ריבוי הקשתות המופיעות בו.

כמובן שגם אנחנו זכינו.

בערך באותה תקופה בה חזינו בקשת בסיני קהילת הלהט"ב אימצה את צבעי הקשת לדגל, ובהמשך למדתי שאלו גם צבעי הצ'אקרות,

אין ספק ששילוב הצבעים הזה הוא הכי משמח ואופטימי שיש!

שתי מנדלות ע"פ סדר צבעי הצ'אקרות שמורות לי מזמן.

החלטתי שהגיע זמנן לצאת לעולם.