דווקא באביב?

מאז פסח אני בירידת אנרגיות. דווקא באביב.

הגינה מתחדשת והפריחה מרהיבה ומשמחת אותי כל יום כל היום, ובכל זאת האנרגיות ברצפה.

למזלי אני לא צריכה לקום לעבודה.

מצד שני- אין כמו הגן בשביל להיטען במרץ.

בהתחלה חשבתי שזאת נפילת המתח אחרי מכירות הפסח.

אבל זה לא רק זה, זה בעיקר לא זה.

זה בעיקר המצב במדינה. אני האדם הכי אופטימי בעולם, ואף פעם לא נותנת לדברים להפיל אותי באמת.

עד הפעם הזאת. עד מה שקורה עכשיו בארץ שאני כל כך אוהבת.

בתוספת מאיר שלו. ויום הזכרון לשואה ולגבורה. ויהונתן גפן. ועוד רגע יום הזכרון.

מאחר שאני לא בדיוק הטיפוס של בטלה מוחלטת מה בכל זאת?

יש לי המון קנבסים משומשים שקיבלתי. (הזבל של האחד הוא בוודאות האוצר שלי).

התחלתי לצבוע אותם לבן, כדי להתחיל עליהם בעתיד משהו חדש.

לא היה לי מושג מה. אבל צביעת כמה שכבות בלי מטרה זה בדיוק מה שמתאים לי לעשות כשאין לי כח. ו.... יש התחלות, אפילו מפתיעות.

גם סיימתי את להקת החתולים שהתחלתי מזמן.

לכבוד קרמר החתול של מאיר שלו, והחתולים של יהונתן גפן מצרפת צילום משפחתי של החתולים החדשים וציטוט מתוך "ספר שלם על חתול אחד": (די משעשע שלחתול בספר הזה קוראים מאיר...)

“מאיר נסה לטפס עליה

ודודה חוה נתנה בו מבט כועס,

ומאיר הבין מהר מאוד

שאין פה על מי לטפס.

דודה חוה יושבת

מול מאיר וכועסת,

ומאיר עושה לה

“מיאו” נורא.

ואנשים שלא אוהבים חתולים,

החתולים לא אוהבים אותם בחזרה.”