המנדלה שעזרה לי לנשום

כשהגעתי לגיל 53 התחלתי להשתעל. השתעלתי שמונה חודשים עד כדי שבירת צלע. לא ישנתי בלילות, לא הצלחתי להקריא סיפור בגן בלי לחטוף התקף שיעול. רזיתי מאוד.

הרפואה הקונסרבטיבית פסלה דלקת, שעלת, שחפת ומה לא, אבל לא היו לה פתרונים. טיפול אלטרנטיבי גם לא עזר.

נשארה הנפש.

אמא שלי נפטרה מסרטן ריאות בגיל 53, אחיותי גם הן הגיבו פיזית כשהגיעו לגיל הזה.

אם לא די בכך, בן זוגי אחרי הגירושין נפטר גם הוא בגיל 53 והשאיר אותי שבורת לב.

אין ספק שהגיל הזה "ישב עלי".

הגעתי ליערה האחת והיחידה. היא הפנתה את תשומת ליבי לכך שאני נושמת מעט מאוד ושטחי מאוד והתחילה לטפל בי. לא לקח זמן רב עד שהשיעול היה נחלת העבר.

לפני מספר שבועות שוב התקפי קוצר נשימה, צרידות ועוד.

שוב תשומת לב לדרך בה אני נושמת (או לא...) ותירגול לפני השינה של הנשימות שלמדתי מיערה.

ביום קשה אחד התיישבתי לצייר מנדלה שתעזור לי. תוך כדי ציור המילה "אוויר" ריחפה לי שוב ושוב במחשבות.

טכניקות הנשימה סייעו מהר מאוד. המנדלה התקדמה בהפסקות, בקצב שלה. עוד שכבה ועוד שלב עד שהיום החלטתי שהיא יכולה לעוף לדרכה.