הפער בין האנרגיות לקצב השינוי

מי שרואה אותי יודע שאני תזזיתית משהו...

עם הנמשים, התלתלים והמזג, אין ספק זאת רק טעות שהשיער שלי היה שחור ולא גי'נג'י.

ולמרות מהירות הדיבור, ההתלהבות והעשייה הנמרצת, בדברים חדשים שקשורים אלי אני פועלת לאט.

ממש ממש לאט.

עד היום היו לי כרטיסי ביקור חביבים שעיצבתי לבד, והדפסתי בשיא חוסר המקצועיות במדפסת הביתית.

אבל עוד שבוע יש יריד IMTM ואני מייצגת שם את עצמי ואת מיזם אמני הר שכניה, והגיע הזמן לשים קץ לחפיף.

בשבועיים האחרונים שיגעתי את האחיינית הכל כך מוכשרת שלי שהיא גם מעצבת.

לא ביקשתי ממנה שתעצב לי, כי זה כבר באמת תהליך, והגברת עסוקה עד מעל לראש ואמא לפיצית.

רק חוות דעת פה ושם ושם ופה.

מכל מיני סיבות חשבתי שאכין כרטיס ופלייר.

בוקר אחד התהפכתי והחלטתי שזה יותר מדי נייר. אני הרי בעד לצרוך פחות, ופלייר זה דבר שעף לפח..

החלטתי ללכת על גלויה. כזאת שתהיה מספיק אטרקטיבית כדי לתלות על המקרר או על לוח שעם נחמד ולא להעיף.

וכך התחלתי הכל מחדש. ושוב הפרעתי לעלמה לעבוד.

עד שיצא משהו שאהבתי, ועבר גם את העיניים המקצועיות של המקצועית.

אמת מספר 1: יצא צבעוני ומדליק כמו שרציתי, כמו שמתאים לאופי שלי.

אמת מספר 2: אם המעצבת היתה מעצבת את זה, זה היה יוצא הרבה יותר מושלם....