בירידים בכפר מסריק אני משתתפת מדי חודש.
האווירה שם נעימה, תמיד יש קהל, יש מוזיקה, קפה ואוכל, ומוכרים אחרים נחמדים. מה צריך יותר מזה?
יש גם בונוס- מגיעים עם הרכב עד מיקום הדוכן וכך חוסכים סחיבות וכאבי גב.
הפעם הכוכבים היו פסלי החיות- כל הלטאות וכל החתולים נמכרו- חלקם נבחרו על ידי ילדים- שזה תמיד הכי משמח אותי. וכמובן גם הסטים של התחתיות הכחולות עפו, ויחד עימן התעופפו גם הציפורים של המובייל הכחול..
הילדים- זה פשוט תענוג. אחרי שאני מרגיעה את ההורים שהכל מנייר ומותר לגעת, הקרח נשבר.
לשמוע את ההתלהבות מהחיות, לראות את ההתבוננות וההערות שלהם על המנדלות, ההשתאות והישירות. אין עליהם. הם יודעים בדיוק מה הם רוצים, מה קוסם להם ומה פחות, ויודעים גם לקבל "לא" כשהם רוצים גם וגם וגם.. לפחות אלו שאני פוגשת. אני מנהלת איתם שיחות ארוכות, עונה לשאלות שלהם. קהל מקסים בעיני. לעבודה היומיומית בגן אני לא ממש מתגעגעת, אבל לקשר עם הילדים כן.
כייף לפגוש אותך לאחר יריד מוצלח כשאת מלאה אנדרנלין, אנרגיה וסיפורים
גם אם לפעמים נראה שאת ממש מתגעגעת לעבודות שנמכרו, כאילו היו בני משפחה... אני יודע שבקרוב יגורו במקומות הריקים על המדפים, "בני משפחה" חדשים. 💖