אני אוהבת אנשים ואני אוהבת ליצור וכל חיי זכיתי לעשות בעיקר מה שאני אוהבת.
32 שנים הייתי מורה וגננת, שזאת עבודה מופלאה שאין דומה לה (ומתישה..).
עד היום כשאני פוגשת ילדים "שלי" או את הוריהם אני מתרגשת.
כשלילדים "שלי" נולדים ילדים אני מרגישה כמעט כמו סבתא גאה.
במקביל כל החיים עסקתי באמנויות שונות- ריקוד, ציור, רקמה, פיסול.
גם עכשיו כשפרשתי אני נהנית משני העולמות.
השבוע אירחתי ארבע קבוצות גדולות של גמלאים מהמרכז- והיה תענוג גדול.
פגשתי אנשים נחמדים, הצגתי את האמנות שלי, סיפרתי על המיזם של "אמני הר שכניה" שאני שותפה להובלתו
ועל מנוף- הישוב הנפלא שאני חיה בו.
מה צריך יותר?
חד משמעית זכיתי.
ואני זכיתי להתכווצות שרירים 😉