באופי שלי אני קפיץ. כילדה רקדתי, התעמלתי, הייתי בצופים, ציירתי, שרתי.
"busy bee"
היה הכינוי שאימי נתנה לי, מן הסתם כשעייפתי אותה עם האנרגיות שלי. כזאת אני- דבורה עמלנית ואחוזת תזזית. למרבה הפלא זה לא בא לידי ביטוי בלימודים. חוץ מפטפטנות יתרה לא היו לי אז קשיי ריכוז. היום זה כבר אחרת... אולי התנועתיות הרבה בה הייתי שרויה "סידרה לי את הראש", וברגע שהפסקתי לזוז כל כך הרבה, הקשב התחיל להתפזר.
גם בסטודיו מדלגת בין מספר עבודות. עיסת הנייר מעצם טיבה היא תהליך מתמשך שדורש המתנה בין שלבים. גם ציור. מעבר לכך- לפעמים פשוט אני לא יודעת איך להמשיך ואז אני עוברת למשהו אחר, ובהמשך חוזרת לעבודה בה נתקעתי.
השבוע הייתי עסוקה בתחתיות בגווני כחול- סט אחד שהגיע לכדי סיום, ואחד בתחילת הדרך. בנוסף התחלתי מנדלה חדשה בצבעי מים ועפרונות אקוורל. בעקבות כמה ימים של חוסר שקט וקוצר נשימה- התחלתי מנדלה נוספת, שמבחינתי היתה טיפולית. תוך כדי הציור חשבתי על אוויר ועל נשימה.
בין כל אלו אני מדלגת. זה גם נח מבחינת עבודה- לתת זמן יבוש וזמן לרעיונות להתפתח, וגם עונה לי על הצורך לפזז ממקום למקום.

מוזר שלי את משרה כל כך הרבה שקט... 💖